השפעות של יכולת שמיעה על התפתחות השפה

פרופיל שמיעתי

בעת ביקור אצל מומחה אף אוזן גרון, בבית החולים או במרכז לבדיקת השמיעה, השמיעה בדרך כלל נבדקת באמצעות בדיקת צלילים טהורים )tones pure )והתוצאות מתקבלות על אודיוגרמה המציינת את יכולת השמיעה בתדרים שונים. חשוב להבין את הרקע לתהליך זה וכיצד התדרים והרמות השונים מתקשרים לדיבור.

מכשיר המבצע בדיקה אודיומטרית פולט צליל טהור בטווח של תדרים שונים )נמוך עד גובה הצליל( ובעוצמות שונות. התרשימים מראים את העוצמה המינימלית (בדציבלים, dB ) הנדרשת לקליטת אות על ידי הנבדק בכל תדר )בהרץ, Hz )עבור כל אוזן בנפרד.

אוזן ימין

אוזן שמאל

בתמונה ניתן לראות דוגמה של אודיוגרמה של כל אוזן בנפרד

תדירות או גובה של צליל מוגדרים במחזורים לשנייה ומוצגים על הגרף ב-'הרץ' (Hz) .התפיסה השמיעתית של מבוגר צעיר טיפוסי היא בדרך כלל בטווח שבין 20 הרץ ל-20,000 הרץ, כאשר 20 הרץ זהו צליל נמוך מאוד ו- 20,000 הרץ – צליל גבוה מאוד.
תוצאות עוצמת הקול נרשמות בצד שמאל, בדציבלים (dB). ככל שהקו על הגרף נמוך יותר, כך עוצמת הקול הנתפסת על ידי הנבדק עולה.
0dB היא נקודת ההתייחסות: זוהי רמת הסף המשוערת של השמיעה האנושית.

דציבלים מבטאים יחס לוגריתמי, כך שהבדל קטן בסולם האנכי יכול להוות הבדל עצום בעוצמת האות:

כפול 3	הבדל בערך פי 3	5dB
כפול 10	הבדל פי 10	10dB
10×10 פי	הבדל פי 100	20dB
10x10x10 פי	1,000 ההבדל פי	30dB
10x10x10x10 פי	10,000 ההבדל פי ה	40dB
10x10x10x10x10 פי	100,000 ההבדל פי ה	50dB

:בתור נקודת התייחסות, בטבלה מטה מוצגות רמות דציבל טיפוסיות של החוויות היומיות

צפצופים באוזן		20dB
גינה שקטה	לחישה	30dB
	שיחה רגילה ממרחק של 1 מטר	60dB
תנועה עירונית עמוסה בטווח של 30 מטר		70dB
צלצול טלפון ממרחק של 3 מטר	צעקה	75dB
מוזיקה מוגברת של להקת רוק		120dB
צלילים שמתחילים לגרום לכאב		120+dB

על סולם הדציבלים, השיחה הרגילה חזקה יותר ב- dB 30 או פי 000,1 מלחישה.

לא תמיד ניתן להפיק אודיוגרמה עבור ילדים צעירים או חלק מאנשים עם קשיים התפתחותיים. במקרים אלה, על מנת לבסס פרופיל שמיעה אפשרי של המטופל, מבצעים בדיקות הסחת דעת ותצפיות. בדיקות הסחת הדעת כוללות יצירת מגוון רחב של צלילים בסביבה כדי לקבל משוב לגבי הפרופיל השמיעתי.
לדוגמה, תיפוף בתופים מייצר צלילים בתדר נמוך, בעוד שכלי נגינה כמו הקסילופון והטמבורין מייצרים תדרים גבוהים.
כאשר הצלילים האלו מיוצרים באופן בלתי צפוי, התגובה הרגילה תהיה לפנות לכיוון הצליל, דבר המעיד על מודעות לקול. תגובה מוגזמת מצביעה על אפשרות לשמיעה רגישה (רגישה יתר על המידה). חוסר תגובה מרמז, לעתים קרובות, על תת-תחושה שמיעתית. כאשר הצלילים אינם נוחים או מכאיבים בגלל היפר-רגישות (רגישות יתר), תגובה טבעית תהיה להפסיק את הצלילים על ידי כיסוי האוזניים או על ידי למידה להתעלם מקולות מפריעים. במידה וזה לא עובד, מנגנון הגנה סטנדרטי הוא "התנתקות חלקית" או "התנתקות מלאה". אסטרטגיות אלו משפיעות בצורה דומה על היכולת לקלוט מידע מהעולם הסובב,
כפי שחווים זאת אנשים עם היפו–רגישות (תת רגישות) שמיעתית.
פרופיל שמיעתי מורכב, או שינויים בתגובות לצלילים על פני טווח התדרים, מייצג עיוות שמיעתי. ככל שהשינויים האלו גדולים יותר, כך העיוות גדול יותר.

פרופיל דיבור

צלילי הדיבור האנושי נעים בין כ- 100 הרץ לכ- 000,10 הרץ, עם אלמנטים דיבוריים ייחודיים המשתמשים בטווחי תדרים שונים – התרשים שלהלן נותן תמונה כללית של תדרים אלה (כפי שהם משמשים בשפה האנגלית). יחד עם זאת הם משתנים מאדם לאדם, ויכולים להשתנות בין השפות השונות.
במידה וקיים עיוות שמיעתי באחד מטווחים אלה, באוזן אחת או בשתיהן, עלולים להופיע קשיים בקליטת השפה (היכולת לשמוע ולהבין אותה) וביכולת הביטוי (לדבר בצורה מובנת לאחרים). אי לכך, קיים קשר הדוק בין ההתפתחות הראשונית של הדיבור, הבנת השפה והיכולת לתקשר בצורה יעילה לבין יכולת לשמוע צלילים עם עיוות מינימלי.

אנשים עם עיוותים בפרופיל השמיעתי, ובייחוד אלו עם פרופיל שונה לכל אוזן, עשויים להיתרם מהטיפול באינטגרציה השמיעתית (AIT). שיפור בפרופיל השמיעתי יאפשר שמיעה קלה יותר של צלילי דיבור, ובכך ישפיע באופן חיובי על הבנה, הקריאה וההגייה. יחד עם זאת, יתכן ויהיה צורך בלמידה מחודשת של חלק מהצלילים שבעבר היו מעוותים.